ירידה בשמיעה אינה אבחנה אחת. היא יכולה להיגרם משעווה שחוסמת את האוזן, מנוזלים או ממחלה של האוזן התיכונה, מפגיעה באוזן הפנימית או משילוב של כמה גורמים.
לכן לפני שבוחרים מכשיר שמיעה או חושבים על ניתוח צריך להבין איזה סוג של ירידת שמיעה קיימת.
בדיקת האוזן ובדיקת שמיעה הן בדרך כלל נקודת ההתחלה.
ירידת שמיעה הולכתית
במצב זה הקול אינו מועבר בצורה תקינה דרך האוזן החיצונית או התיכונה.
הסיבה יכולה להיות למשל נקב בעור התוף, נוזלים, פגיעה בעצמות השמע, מחלת אוזן כרונית או אוטוסקלרוזיס.
בחלק מהמצבים האלה ניתן לטפל בגורם עצמו ולעיתים גם לשפר את השמיעה באמצעות ניתוח.
ירידת שמיעה תחושתית־עצבית
כאן הבעיה נמצאת בעיקר באוזן הפנימית או במערכת השמיעה העצבית.
ירידה כזאת יכולה להופיע עם הגיל, בעקבות חשיפה לרעש או מסיבות נוספות.
במקרים רבים לא ניתן "לתקן" את תאי השמיעה שנפגעו, ולכן המטרה היא לשקם את יכולת השמיעה.
ומה אם יש שילוב?
קיימת גם ירידת שמיעה מעורבת – שילוב של מרכיב הולכתי ומרכיב תחושתי־עצבי.
לכן המספר שמופיע בבדיקת השמיעה אינו מספיק לבדו.
צריך להבין איפה נמצאת הבעיה ומה פוטנציאל השיקום.
איך משקמים שמיעה?
אצל מטופל אחד מכשיר שמיעה הוא הפתרון המתאים ביותר.
אצל אחר ניתן לשקול ניתוח של עור התוף או עצמות השמע.
קיימים גם פתרונות שמיעה מושתלים, ובירידות שמיעה משמעותיות שבהן מכשירי שמיעה אינם מספקים הבנת דיבור מספקת ניתן לבחון התאמה לשתל שבלול.
המטרה אינה רק לשמוע צליל חזק יותר – אלא לשפר את היכולת להבין דיבור ולתקשר.
קריאה נוספת
ד"ר ישגב שפירא
מומחה לניתוחי אוזניים ובסיס הגולגולת הצידי. סגן מנהל מחלקה ומנהל היחידה האוטולוגית במרכז הרפואי שיבא
המידע מיועד להסבר כללי ואינו מחליף בדיקה רפואית.