נחירות ודום נשימה חסימתי בשינה – מאבחון ועד טיפול
נחירות הן תופעה שכיחה, אבל לפעמים הן הסימן הראשון לכך שנתיב האוויר נחסם שוב ושוב במהלך השינה.
מאמרים מקצועיים מרופאי קבוצת "עתיד מדיקל" על מחלות אף, אוזן, גרון – מידע ברור על אבחון, טיפול ומה חשוב לדעת לפני קבלת החלטות.
נחירות הן תופעה שכיחה, אבל לפעמים הן הסימן הראשון לכך שנתיב האוויר נחסם שוב ושוב במהלך השינה.
נחירות נוצרות כאשר האוויר עובר דרך נתיב אוויר צר וגורם לרקמות הלוע לרטוט.
בדום נשימה חסימתי בשינה נתיב האוויר העליון נעשה צר או נסגר שוב ושוב בזמן השינה.
אחרי בדיקת שינה מטופלים רבים מסתכלים קודם כל על מספר אחד: AHI.
בדיקת שינה יכולה להראות שקיים דום נשימה חסימתי – אבל היא אינה מראה ישירות איזה חלק של דרכי האוויר קורס בזמן השינה.
מטופלים רבים עם דום נשימה מתלוננים גם על אף סתום.
אין ניתוח אחד שנקרא באמת "ניתוח לדום נשימה".
אזור החך הרך ודפנות הלוע הוא אחד האזורים שיכולים להצטמצם או לקרוס בזמן השינה.
בדום נשימה חסימתי, החסימה לא תמיד נמצאת באזור השקדים או החך.
מכסה הגרון – האפיגלוטיס – מוכר בעיקר בזכות תפקידו בבליעה.
דום נשימה חסימתי אינו תמיד בעיה של "עודף רקמה" בגרון. אצל חלק מהמטופלים מבנה שלד הפנים והלסתות יוצר מלכתחילה נתיב אוויר אחורי צר, ובזמן השינה הוא נעשה צר עוד יותר.
בשנים האחרונות קיימת אפשרות טיפול נוספת לחלק מהמטופלים עם דום נשימה חסימתי שאינם מצליחים להשתמש ב CPAP ע"י גירוי עצב תת־הלשון (Hypoglossal Nerve Stimulation ).
אובדן חוש הריח יכול להופיע בבת אחת או להתפתח בהדרגה. אצל חלק מהאנשים הריח נעלם, אצל אחרים הוא נחלש, ולעיתים הריחות עצמם משתנים ומקבלים ריח מוזר או לא נעים.
אובדן חוש הריח יכול להופיע בפתאומיות או להתפתח לאט במשך חודשים ושנים.
אצל חלק מהאנשים חוש הריח נחלש או נעלם במהלך מחלה ויראלית ואינו חוזר מיד לאחר ההחלמה.
כשמטופל אומר "חוש הריח שלי ירד בחצי", קשה לדעת בדיוק מה המשמעות של המספר.
הקפה שתמיד אהבתם מריח פתאום שרוף. בצל, בשר או ביצים מקבלים ריח בלתי נסבל. בושם מוכר מריח כימי לחלוטין.
לפעמים אדם מריח עשן, שרוף, כימיקלים או ריח אחר – אבל אף אחד סביבו אינו מריח דבר ואין מקור ברור לריח.
אימון ריח נשמע כמעט פשוט מדי: מריחים מספר ריחות באופן קבוע ומנסים לזהות ולזכור אותם.
כשחוש הריח נעלם, טבעי לחפש טיפול ש"יחזיר אותו".
מטופלים רבים שאיבדו את חוש הריח אומרים: "אני לא מרגיש טעם של שום דבר."
צרידות היא שינוי באיכות הקול. הקול יכול להפוך למחוספס, חלש, אווירני, לא יציב או להתעייף במהירות.
כמעט כולנו היינו צרודים אחרי הצטננות, הופעה, הרצאה ארוכה או ערב שבו דיברנו בקול רם.
מיתרי הקול רוטטים במהירות רבה בזמן שאנחנו מדברים.
כשאומרים למטופל "יש לך נגע על מיתר הקול", המחשבה הראשונה יכולה להיות שמדובר בגידול מסוכן.
המילים "נגע לבן על מיתר הקול" או "לויקופלקיה" יכולות להישמע מפחידות.
כאשר פוליפ, ציסטה או נגע אחר במיתר הקול גורמים לצרידות משמעותית ולא צפויים להשתפר בטיפול שמרני בלבד, ניתן לשקול ניתוח.
כאשר אחד ממיתרי הקול אינו נע בצורה תקינה, שני המיתרים עלולים שלא להיפגש היטב בזמן הדיבור.
כאשר מיתר קול אחד חלש או משותק, שני המיתרים עלולים לא להיסגר היטב בזמן דיבור.
עם השנים לא רק השמיעה משתנה. גם הקול יכול להשתנות.
נזלת שלא עוברת, התעטשויות, גרד בעיניים, שיעול, פריחה או תגובה למזון יכולים לעורר חשד לאלרגיה.
אף סתום, נזלת, התעטשויות וגרד באף יכולים להתאים מאוד לאלרגיה.
מטופלים רבים אומרים: "אני אלרגי לאבק". אבל התגובה היא לא ל"אבק" אלא להפרשות קרדית החיה באבק הבית, ויתכן גם לאלרגנים נוספים כמו אבקנים שמגיעים מבחוץ, לבעלי חיים, לעובשים או לגורמים אחרים.
אחת הדרכים השכיחות לברר אלרגיה היא תבחין עור. הבדיקה מאפשרת לבדוק תגובה למספר אלרגנים בזמן קצר יחסית. אבל חשוב להבין: תבחין חיובי אינו אבחנה בפני עצמו.
בדיקת דם יכולה לזהות נוגדני IgE המכוונים נגד אלרגנים מסוימים.
תרופות לאלרגיה יכולות להפחית נזלת, התעטשויות, גרד וגודש. אבל קיימת גם גישה אחרת: במקום לטפל רק בתסמינים, לנסות לשנות בהדרגה את תגובת מערכת החיסון לאלרגן. זהו העיקרון של אימונותרפיה לאלרגיה.
כאבי בטן, פריחה או תחושה לא טובה אחרי אוכל אינם בהכרח אלרגיה למזון.
"אלרגיה לפניצילין" נרשמת לעיתים בתיק הרפואי בעקבות פריחה או תגובה שהתרחשו לפני שנים רבות, לפעמים בילדות. אבל אצל חלק מהאנשים האבחנה אינה משקפת אלרגיה אמיתית כיום. לכן במקרים המתאימים כדאי לברר אותה.
אורטיקריה, או חרלת, נראית כמו אזורים מורמים, אדומים ומגרדים שמופיעים על העור ולעיתים נעלמים במקום אחד ומופיעים במקום אחר. המראה יכול להיראות מאוד "אלרגי". אבל אורטיקריה אינה תמיד תוצאה של אלרגיה.
כולנו עייפים לפעמים. אבל ME/CFS או תסמונת עייפות כרונית אינה סתם עייפות שנמשכת הרבה זמן.
עייפות ממושכת היא תלונה שכיחה אבל ME/CFS היא רק אחת הסיבות האפשריות לה.
אדם עושה קניות, משתתף בפגישה, הולך לאירוע משפחתי או מתאמץ לחשוב ולהתרכז במשך כמה שעות.
אין "בדיקת דם לתסמונת עייפות כרונית". כאשר אדם מגיע עם עייפות ממושכת, מטרת הבירור היא קודם כל להבין את התמונה הקלינית ולבדוק אם קיימת סיבה אחרת שניתן לזהות ולטפל בה.
אחד המשפטים שמטופלים עם ME/CFS מתארים הוא : "ישנתי שמונה שעות וקמתי כאילו לא ישנתי."
"אני יודע מה אני רוצה להגיד, אבל המילה לא מגיעה." "אני קורא אותו משפט שוב ושוב." "פגישה של שעה מעייפת אותי יותר מהליכה."
יש מטופלים שמרגישים סביר יחסית בשכיבה אבל לאחר עמידה או אפילו ישיבה ממושכת מתחילים להרגיש רע.
יום טוב מגיע – והמטופל מנסה להספיק את כל מה שלא הצליח לעשות במשך השבוע. הוא מנקה, עובד, יוצא מהבית ומנסה "לחזור לעצמו". למחרת מגיעה ההתרסקות. זהו דפוס מוכר של Push and Crash.
ברוב המצבים הרפואיים אנחנו רגילים לשמוע עצה פשוטה: כדאי להתאמן יותר. ב ME/CFS התמונה מורכבת יותר. כאשר מאמץ גורם ל Post-Exertional Malaise תוכנית פעילות שאינה מתחשבת בתגובה הזאת יכולה לגרום להחמרה.
גוש בצוואר, קשרית בבלוטת התריס או ממצא בבלוטת הרוק יכולים לעורר הרבה חששות. חשוב לדעת שרבים מהממצאים האלה שפירים, ולא כל ממצא דורש ניתוח.
מצאו לכם קשרית בבלוטת התריס? זה יכול להישמע מדאיג, אבל חשוב לדעת שקשריות בבלוטת התריס שכיחות מאוד ורובן אינן ממאירות.
"קשרית בבלוטת התריס" היא אחת התשובות שיכולות לגרום למטופל לדאגה מידית. בפועל, קשריות בבלוטת התריס שכיחות מאוד ורובן שפירות.
עברתם ניקור של קשרית בבלוטת התריס וקיבלתם תשובה עם המילה Bethesda ומספר בין 1 ל־6. טבעי לנסות מיד להבין: האם זה סרטן?
מצאו קשרית בבלוטת התריס – האם צריך להוציא אותה? ברוב המקרים התשובה אינה נקבעת לפי הגודל בלבד.
יש לכם קשרית בבלוטת התריס. הבירור הראה שהיא שפירה, אבל היא ממשיכה לגדול, יוצרת לחץ בצוואר או מפריעה מבחינה אסתטית. האם האפשרות היחידה היא ניתוח?
המילה "סרטן" מעוררת באופן טבעי חשש. אבל סרטן בלוטת התריס אינו מחלה אחת, וקיימים הבדלים משמעותיים בין סוגי הגידולים ובין רמות הסיכון שלהם.
בדיקת דם שגרתית מראה שרמת הסידן גבוהה. בבדיקה נוספת מתברר שגם הורמון בשם PTH גבוה או שאינו נמוך כפי שהיינו מצפים.
אובחנה אצלכם פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס והומלץ על ניתוח. השאלה הבאה היא בדרך כלל: איך יודעים איזו מארבע הבלוטות צריך להוציא?
גוש ליד האוזן, מתחת ללסת או בחלק העליון של הצוואר יכול להגיע מבלוטת רוק. רוב האנשים שמרגישים גוש כזה חושבים מיד על גידול ממאיר, אבל רבים מהגידולים בבלוטות הרוק – ובמיוחד בפרוטיד – הם שפירים.
גוש שמופיע לפני האוזן, מתחתיה או באזור זווית הלסת יכול לעיתים להגיע מבלוטת הפרוטיד – הגדולה שבבלוטות הרוק.
כאשר ממליצים על ניתוח להסרת גידול בבלוטת הפרוטיד, אחת השאלות שמטרידות מטופלים היא: האם הניתוח יכול לפגוע בתנועת הפנים?
נפיחות או כאב מתחת ללסת יכולים להגיע מבלוטת הרוק התת־לסתית. אחת הסיבות השכיחות היא חסימה של צינור הרוק, לעיתים בגלל אבן, אבל קיימות גם דלקות, מחלות אחרות של הבלוטה וגידולים.
גוש בצוואר הוא תופעה שכיחה, וברבים מהמקרים הסיבה אינה מסוכנת. בלוטות לימפה יכולות למשל לגדול בזמן זיהום בדרכי הנשימה או בגרון ולחזור בהמשך לגודלן הרגיל.
צרידות שלא חולפת. גוש בצוואר. כאב או קושי בבליעה. פצע בפה שלא מתרפא.
HPV מוכר לרבים בהקשר של סרטן צוואר הרחם, אבל זנים מסוימים של הנגיף קשורים גם לחלק מגידולי הראש והצוואר – בעיקר באזור השקדים ובסיס הלשון.
כאשר מאובחן גידול באזור הראש והצוואר, הרופא בודק לא רק את הגידול עצמו אלא גם את בלוטות הלימפה בצוואר.
קבלת תשובה של ביופסיה שמראה גידול ממאיר היא רגע שבו באופן טבעי רוצים להתחיל טיפול מהר ככל האפשר.
ירידה בשמיעה, הפרשות חוזרות מהאוזן, נקב בעור התוף או אבחנה של כולסטאטומה יכולות לנבוע מבעיות שונות מאוד – ולכן גם הטיפול אינו זהה אצל כולם.
ירידה בשמיעה אינה אבחנה אחת. היא יכולה להיגרם משעווה שחוסמת את האוזן, מנוזלים או ממחלה של האוזן התיכונה, מפגיעה באוזן הפנימית או משילוב של כמה גורמים.
מכשיר שמיעה יכול לעזור מאוד לאנשים עם ירידה בשמיעה. אבל אצל חלק מהמטופלים מגיע שלב שבו גם עם מכשירים מותאמים היטב, הקול אמנם חזק יותר – אבל הדיבור עדיין אינו מספיק ברור.
אנשים רבים חיים במשך שנים עם ירידה מתקדמת בשמיעה ומסתדרים בעזרת מכשירי שמיעה. עם הזמן הם יכולים להגיע למצב שבו הם שומעים שיש קול – אבל מתקשים יותר ויותר להבין את המילים.
אוזן שמפרישה שוב ושוב אינה מצב שצריך פשוט "להתרגל אליו".
נקב בעור התוף יכול להופיע לאחר דלקת, חבלה, שינוי לחץ או כחלק ממחלת אוזן כרונית.
כולסטאטומה אינה "שעווה שנתקעה באוזן" וגם אינה גידול סרטני.
הפרשות חוזרות מהאוזן, ירידה בשמיעה או נקב בעור התוף יכולים להיות סימנים למחלה כרונית של האוזן התיכונה.
לפעמים השמיעה יורדת בהדרגה, אבל בבדיקת האוזן הכול נראה כמעט רגיל.
נקב בעור התוף או פגיעה בעצמות השמע יכולים לגרום לירידה בשמיעה ולעיתים גם לזיהומים והפרשות חוזרות.
כאשר מטופל שומע שהוא זקוק ל"ניתוח מסטואיד", השם יכול להישמע כאילו מדובר בניתוח בעצם שאינה קשורה לאוזן.
כאשר השמיעה יורדת, השאלה הראשונה של מטופלים היא לעיתים: "איזה מכשיר שמיעה אני צריך?"
נחירות, שקדים גדולים, שקד שלישי, נוזלים באוזניים ודלקות אוזניים חוזרות הן מהסיבות השכיחות ביותר לפנייה לרופא אף אוזן גרון בילדים.
השקד השלישי, או אדנואיד, נמצא מאחורי האף ולכן אי אפשר לראות אותו כשפותחים את הפה.
ילדים רבים נוחרים מדי פעם, במיוחד בזמן צינון.
ניתוח שקדים או שקד שלישי הוא אחד הניתוחים המוכרים באף אוזן גרון ילדים, אבל לא כל ילד עובר בדיוק אותו ניתוח.
נוזלים מאחורי עור התוף שכיחים מאוד בילדות, במיוחד לאחר דלקת אוזניים או בתקופות של צינון.
"כפתורים" הם צינוריות אוורור זעירות שמכניסים לעור התוף כדי לאוורר את האוזן התיכונה.
יש ילדים שעוברים דלקת אוזניים אחת אחרי השנייה, במיוחד בשנים הראשונות לחיים.
נקב בעור התוף בילד יכול להופיע לאחר דלקת, חבלה או לעיתים להישאר לאחר יציאת כפתור.
כאשר נקב בעור התוף של ילד אינו נסגר מעצמו, ההורים שואלים לעיתים אם צריך לחכות עד שהילד יהיה גדול יותר.
גוש שמופיע בקדמת הצוואר של ילד יכול להדאיג מאוד את ההורים.
כשאומרים למטופל "ניתוח סינוסים", קל לדמיין ניתוח גדול שבו "מנקים את כל הסינוסים".
אף סתום לא תמיד נובע רק ממחיצה עקומה או מקונכיות מוגדלות.
לפעמים המחיצה אינה חסומה בצורה משמעותית – ובכל זאת קשה לנשום דרך האף.
כאשר האף סוטה לצד אחד, הבעיה אינה בהכרח רק במראה.
שבר באף יכול לשנות לא רק את צורת האף אלא גם את הדרך שבה האוויר עובר דרכו. לפעמים לאחר שהנפיחות יורדת נשארת סטייה של האף, חסימה בצד אחד או תחושה שהנשימה כבר אינה כפי שהייתה לפני החבלה. במצבים כאלה חשוב לבדוק לא רק את המחיצה אלא את כל המבנה האפי.
ניתוח אף אמור לשמור על נתיב אוויר תקין. אבל אצל חלק מהמטופלים מופיע או נשאר לאחר ניתוח קודם קושי בנשימה דרך האף.
כשאומרים "סינוסיטיס כרונית", קל לחשוב שמדובר במחלה אחת. בפועל, זהו שם כולל למספר מחלות שונות של האף והסינוסים. אצל חלק מהמטופלים יש פוליפים, אצל אחרים אין. אצל חלק הדלקת קשורה לפעילות מוגברת של אאוזינופילים ולדלקת מסוג 2, ובמקרים אחרים הסינוסיטיס היא חלק ממחלה רחבה יותר. ההבחנה הזאת חשובה, כי סוג המחלה משפיע על הטיפול ועל הסיכוי שהיא תחזור.
מטופלים רבים מגיעים לבדיקה בגלל תחושה שהאף "תמיד סתום". לפעמים הם בטוחים שיש להם מחיצה עקומה או סינוסיטיס, אבל אחת הסיבות השכיחות ביותר לקושי בנשימה היא דווקא ריניטיס – דלקת או רגישות־יתר של רירית האף.
כמעט לאף אחד מאיתנו אין מחיצת אף ישרה לחלוטין. לכן עצם העובדה שבבדיקה או ב־CT רואים "סטיית מחיצה" אינה אומרת שצריך לנתח.
דמעת קבועה נראית באופן טבעי כמו בעיה של העין. אבל לפעמים העין עצמה מייצרת כמות תקינה של דמעות – הבעיה היא שהדמעות פשוט אינן מצליחות להתנקז.
פוליפים באף הם גושים רכים של רקמה דלקתית המתפתחים בתוך האף והסינוסים. למרות השם והמראה, ברוב המקרים לא מדובר בגידול, אלא בביטוי של דלקת כרונית.
סינוסיטיס לא תמיד מתחילה בסינוסים. לפעמים המקור נמצא דווקא בשן, בשתל או בטיפול שיניים שבוצע בסמוך לסינוס המקסילרי. מצב כזה נקרא סינוסיטיס ממקור דנטלי – Odontogenic Sinusitis או ODS.
השתלות שיניים והרמת סינוס הן טיפולים שכיחים ומוצלחים. אבל אצל חלק קטן מהמטופלים יכולה להתפתח לאחר הטיפול דלקת בסינוס המקסילרי.
אחת הבעיות בסינוסיטיס ממקור דנטלי היא שלפעמים כל מומחה רואה רק חצי מהתמונה.
אחרי שאובחנה סינוסיטיס ממקור דנטלי עולה כמעט תמיד אותה שאלה: במה מטפלים קודם – בשיניים או בסינוסים?
אחת הדאגות הגדולות של מטופלים שעברו סינוסיטיס הקשורה לשיניים או לשתלים היא מה יקרה עכשיו לשיקום הפה.
עברתם ניתוח סינוסים, הרגשתם טוב – ולאחר תקופה התסמינים חזרו. האם זה אומר שהניתוח נכשל? לא בהכרח.
עד לפני מספר שנים הטיפול בפוליפים באף התבסס בעיקר על תרסיסים, סטרואידים וניתוחי סינוסים. כיום קיימת אפשרות נוספת: טיפול ביולוגי המכוון למנגנונים מסוימים של הדלקת שגורמת למחלה.
לבירור, אבחון וטיפול – ניתן לקבוע פגישה עם רופאי קבוצת "עתיד מדיקל".