השקדים הלועיים והאדנואיד
מה הם השקדים ומה הוא האדנואיד?
בעת פתיחת הפה והצצה לתוך הלוע, ניתן לראות משני צידיו "כדור" קטן החבוק בין שני שרירים. אלה הם השקדים הלועיים. גבוה יותר ונסתר מהעין, בחלקו העליון של הלוע שמאחורי האף, נמצאת רקמה נוספת. זו היא רקמת השקד השלישי או האדנואיד (לעיתים גם מכונה – פוליפ).
רקמה זו היא רקמת לימפה והינה חלק מטבעת לימפטית היקפית באזור הלוע התומכת בזיהוי הראשוני והתגובה בראשונית לזיהומים בלוע.
רקמה לימפתית פעילה מגדילה את ניפחה ובתוך החלל המוגבל בלוע, לעיתים, הנפיחות מהווה בעיה.
למה יכולה הרקמה המוגדלת לגרום?
נפיחות הרקמה חוסמת את מוצא האוזניים וגורמת להצטברות נוזל באוזן התיכונה המלווה בירידה בשמיעה, תורמת לנזלת גרונית כרונית וקושי בנשימה דרך האף, דיבור מאנפף, סיבה לריח רע מהפה,ומהווה מקור חסימתי עם הפרעה בנשימה ונחרה בשינה. הנפיחות אף מקשה על התפתחות טובה של הילד עקב קושי באכילה.
מתי נבחין במעורבות של השקדים והאדנואיד?
שכיח לראות מעורבות של רקמת השקדים והאדנואיד בעת דלקת זיהומית חדה בדרכי הנשימה העליונות. זו מלווה בחום, הרגשה כללית רעה של הילד, ירידה בתאבון, נפיחות וכאב חד בלוע. הדלקת הזיהומית החדה יכולה להיות ממקור וירלי והטיפול בדלקת זו הוא תומך בלבד.
דלקת ממקור חיידקי נגרמת בדרך כלל ע"י החידק סטרפטוקוקס פיוגנס (streptococcus pyogenes) מקבוצה A וזו מטופלת בדר"כ באנטיביוטיקה.
כדי להבדיל בין דלקת חיידקית לוירלית דרושה הערכה של רופא הילדים או רופא אא"ג. כך או כך מהלך המחלה קצר יחסית ונמשך מספר ימים.
לעיתים, המחלה יכולה להחריף מלווה בסיבוך משני. סיבוך קל כגון דלקת נלוות של האוזן התיכונה ודרכי הנשימה התחתונות מעט שכיח יותר ואילו סיבוך קשה כמו דלקת בקרום הלב, דלקת פרקים או פגיעה בכליות יכולים להיגרם במקרים נדירים.
מה היא דלקת כרונית של השקדים או האדנואיד?
נפיחות כרונית של השקדים ורקמת האדנואיד מאובחנת לעיתים קרובות במרפאתו של רופא אא"ג.
הסיבה לנפיחות כרונית אינה ברורה לחלוטין אך עבודות קליניות מצביעות על העובדה שקימת פעילות דלקתית כרונית ברקמה זו, יתכן עקב מרבצי חידקים ויתכן עקב פעילות מערכת החיסון ש"יצאה משליטה".
נפיחות כרונית תורמת לסימנים ולסימפטומים שתוארו לעיל. כאשר סימפטומים אילו פוגעים באיכות חייו של הילד או כאשר קיימת אפשרות של פגיעה בבריאותו כמו במצב של הפסקות נשימה בשינה או הפרעה תקינה להתפתחות, אזי קיימת התוויה רפואית לטיפול.
איך מטפלים בדלקת שקדים או אדנואיד?
כאמור, בדלקת חדה ממקור זיהומי הטיפול יכול להיות תומך (הורדת חום, נוגדי כאב, טיפות אף לזמן מוגבל ומנוחה) או טיפול אנטיביוטי ע"פ המלצת הרופא.
במקרים של דלקות חוזרות עם פגיעה משמעותית בשיגרת החיים, קיימת התוויה יחסית להתערבות כירורגית והסרת השקדים והאדנואיד.
הדגש במילה, "יחסית", הינו מכוון היות ויש לדון ולבחון את היתרונות מול המשמעות של ההתערבות הניתוחית. הערכת ההורים בדיון זה חשובה לא פחות מהחלטת הרופא.
במקרים חריגים, כגון אבצס חוזר במיטת השקד, ילדים עם בעיית חיסון כרונית וכד', הרופא יכול להמליץ על הסרת השקדים באופן חד משמעי יותר.
סיבות נוספות להסרת השקדים או אדנואיד בהתוויה יחסית הינן נחרה רמה, נזלת כרונית וממושכת (לעיתים גם כביטוי לסינוסיטיס כרונית ומשנית לחסימה) ודיבור מאנפף. במקרים אילו, קרוב לוודאי שהילד ינשום בעיקר דרך הפה . מצב זה יכול להוביל במקרים לא שכיחים, לשינויים צפלומטריים (שינוי במבנה הלסת העליונה והפנים) מצב הנקרא : פרצוף אדנואידלי.
מקומו של האדנואיד בלוע האפי הינו בסמוך למוצא ניקוז האוזניים (תעלת אאוסטכיוס). הגדלת האדנואיד גורמת לתהליך דלקתי כרוני במקום עם בצקת יחסית התורמת להצרות או חסימה של תעלות אילו ופגיעה בניקוז האוזן התיכונה. בתגובה, יצטברו נוזלים בחלל זה עם ירידה כרונית (הולכתית) בשמיעה.
בתנאים אילו כאשר המצב אינו משתפר במעקב ע"י רופא אא"ג, קימת אפשרות של המלצה להסרת האדנואיד ובנוסף גם ניקוז האוזניים ע"י החדרת כפתורי אוורור.
כאשר קיים ביטוי ברור, אם ע"פ תיאור ההורים ואם באבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה, תנתן המלצה להסרת השקדים והאדנואיד. כיום השיטה המועדפת באינדיקציה זו היא הסרת שקדים חלקית ע"י שימוש במכשיר המיקרודברידר. בגישה זו ניתן להשיג הרחבת חלל הלוע עם יתרון של החלמה קלה יותר, פחות כאב לאחר ניתוח וללא עליה בשכיחות סיבוכים.
האם ניתן להמתין ולדחות את כיתת השקדים או האדנואיד?
כאשר קימת התויה מוחלטת, כלומר כאשר הרופא ימליץ על ההסרה מסיבה רפואית אשר תתרום לבריאות הילד, אזי רצוי לשקול את הפעולה בחיוב. בכל מקרה, אין דחיפות מידית בביצוע פעולה כירורגית זו אך במצבים כגון דום נשימה חסימתי בשינה, ירידה משמעותית וממושכת בשמיעה או אבצס חוזר במיטת השקדים, כדי לבצע את הניתוח בטווח זמן קרוב.
מאידך, כאשר קימת התויה יחסית, השיקול להתערבות כרורגית נסמך במידה רבה גם על שיקול דעת ההורים ומידה הפגיעה באיכות חייו של הילד.
איך מכינים ילד לניתוח?
כלל, כל ילד שונה מעט מרעו וההורים מכירים את ילדם בצורה הטובה ביותר. פועל יוצא מכך הוא, שתחושות ונסיון ההורה הם המצפן הנכון כיצד להרגיע ולגרום לבטחון הילד סביב פעולה זו.
המרכיב החשוב ביותר בהכנה הילד לניתוח הוא לתאר את האמת!
ניתן לדבר עם הילד על תחושותיו ולהרגיע אותו שלא יגרם כל שינוי במראהו. חשוב להסביר לילד שהוא ישן בעת הפעולה ולא יחוש כל כאב ויוכל להתעורר מיד בסיומה.
הילד שואב את בטחונו מבטחון ההורים וזה המסר העיקרי שיש להעביר לילד.
אסותא רמת החיל מאפשרת סיור מוקדם במקום לאילו החפצים בכך.
שאלות ספציפיות בנושא הרדמה ניתן לקבל במרפאת טרום ניתוח באסותא וכן מומלץ להכין באופן כתוב לעת המפגש עם המרדים, טרם הניתוח.