מבנה האוזן ומנגנון השמיעה
השמיעה מהווה מרכיב חשוב בקיומה של תקשורת אנושית. היא חשובה מאד בתהליכי פיתוח השפה, בפיתוח יכולת הקריאה והכתיבה, ובהתפתחות הקוגניטיבית.
הצלילים עוברים באוויר בצורה של גלי קול. מנגד, המוח, אשר מפענח את הצלילים כשמיעה בעלת משמעות, מקבל את המידע דרך עצב השמיעה בצורה של אותות חשמליים. האיבר אשר ממיר את גלי הקול לאותות חשמליים הוא השבלול שבאוזן הפנימית.
תפקידה של האוזן התיכונה היא להגביר את גלי הקול הפוגעים בעור התוף, ולהעביר אותם לשבלול עם מינימום אבדן אנרגיה במעבר בין תווך האוויר לתווך הנוזל שבלול.
ליקוי שמיעה הנובע מבעיה בשבלול, בעצב או במוח נקרא ליקוי שמיעה חישתי-עצבי (sensori-neural hearing loss). ליקוי שמיעה הנובע מבעיה באוזן החיצונית או התיכונה נקרא ליקוי שמיעה הולכתי (conductive hearing loss).
מבנה האוזן:
האוזן מורכבת מ- 3 חלקים: האוזן החיצונית, התיכונה והפנימית. האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע החיצונית. בקצה העמוק של תעלת השמע החיצונית מצויי עור התוף. מעבר לעור התוף נמצאת האוזן התיכונה.
האוזן התיכונה היא חלל של אוויר המחובר ללוע האפי דרך החצוצרה של אאוסטכיוס (Eustachian tube). הדופן החיצוני של האוזן התיכונה הוא, כאמור, עור התוף. הדופן העמוק הוא עצם נוקשה, אשר בתוכה "חצובה" האוזן הפנימית. האוזן הפנימית מכילה את השבלול (Cochlea) האחראי על השמיעה, ואת המבוך (Labyrinth) האחראי על שיווי המשקל.
