סרטן בלוטת התריס
בישראל מתגלים בכל שנה מאות מקרים חדשים של סרטן בלוטת התריס – הוא נפוץ יותר אצל נשים צעירות בגילאי 30-50, אנשים שנחשפו לקרינה מייננת בעברם (כמו בפיצוץ הכור הגרעיני בצ׳רנוביל או טיפולי קרינה אונקולוגיים) ולמי שיש רקע משפחתי או תסמונות גנטיות מסוימות.
קיימים 4 סוגים עיקריים של סרטן בלוטת התריס:
- סרטן פפילרי (Papillary thyroid cancer) – זהו הסוג הנפוץ ביותר (כ-85% ממקרי הסרטן), לרוב מופיע אצל נשים בגילאי 30-50, קצב גדילה איטי ובעל אחוזי החלמה וריפוי גבוהים ביותר
- סרטן פוליקולרי (Follicular thyroid cancer) – זהו הסוג השני בשכיחותו (כ-10%), נוטה להופיע בגיל מבוגר יותר ונחשב אגרסיבי יותר מהפפילרי.
- סרטן מדולרי (Medullary thyroid cancer) – גידול נדיר יותר עם נטיה משפחתית ותורשתית.
- סרטן אנפלסטי (Anaplastic thyroid cancer) – הגידול הנדיר והאגרסיבי ביותר בבלוטת התריס. מופיע בגילאים מבוגרים יותר ומתפתח במהירות. לרוב מתגלה בשלב מתקדם ושאינו-נתיח.
הטיפול בסרטן בלוטת התריס הוא לרוב כירורגי – כריתת חלקית או שלמה של בלוטת התריס.
במרבית המקרים כיום הקשר הסרטני מתגלה כשהוא קטן (פחות מ-2 ס״מ) ואין צורך בכריתה שלמה של בלוטת התריס אלא את האונה הנגועה בלבד (lobectomy). במקרים מסוימים לדוגמא כאשר הקשר הסרטני גדול, כשבלוטות הלימפה בצוואר מעורבות בסרטן או במקרה של סרטן אגרסיבי יותר כמו המדולרי – מומלץ לבצע כריתה שלמה של בלוטת התריס.
חשוב לציין כי במקרים שהגידול התפשט לבלוטות הלימפה בצוואר, נעשית גם כריתה שלהן בנוסף לכריתה שלמה של בלוטת התריס (בתירה צווארית, Neck dissection).
במקרים מסוימים של סרטן פפילרי ופוליקולרי עם חשד גבוה לחזרת המחלה לאחר כריתה שלמה של בהבלוטה, ניתן לבצע טיפול משלים ביוד רדיואקטיבי. מטרתו להשמיד תאי סרטן שאולי נותרו בגוף לאחר הניתוח.
במקרים נדירים יש צורך להוסיף טיפולים תרופתיים ממוקדים לגידול או קרינה חיצונית לצוואר.
לאחר הניתוח יש לעיתים צורך בטיפול הורמונלי חליפי הן להחליף את תפקוד הבלוטה שנכרתה והן על מנת להוריד את הסיכוי לחזרת המחלה (הנפוצים: אלטרוקסין, יוטירוקס).
