תיקון שרשרת עצמות השמע

תיקון שרשרת עצמות השמע

מנגנון השמיעה:

בין עור התוף לאוזן הפנימית מקשרות 3 עצמימות שמע. הללו משמשות כמגבר במעבר גלי הקול מהאוויר אל נוזלי האוזן הפנימית. העצם הראשונה, המחוברת לעור התוף, נקראת הפטיש (מלאוס – Malleus). אליה מחובר הסדן (אינקוס – Incus) ואל זו הארכובה (סטפס – Stapes). הארכובה נמצאת במגע הדוק עם הנוזלים שבאוזן הפנימית, ובזמן תנועתה יוצרת גל בנוזלים הללו. הגל העובר בשבלול שבאוזן הפנימית גורם לכיפוף תאי שיער מיוחדים, אשר בתגובה משדרות אות חשמלי הנקלט ע"י עצב השמיעה.

ניתוק של שרשרת עצמימות השמע:

כאשר נגרם ניתוק של שרשרת עצמימות השמע מתקבל ליקוי שמיעה הולכתי. הסיבה העיקרית לניתוק השרשרת היא דלקות אוזניים חוזרות או כרוניות. לעיתים רחוקות הסיבה היא חבלה.
במקרים מסוימים ניתן לתקן ניתוק של השרשרת בעזרת ניתוח. ניתוח זה נקרא אוסיקולופלסטיקה (ossiculoplasty). כאשר תיקון עצמות השמע כולל גם תיקון נקב בעור התוף, הניתוח ייקרא טימפנופלסטיקה מטיפוס 2-3 (type 2-3 tympanoplasty).
אופי התיקון תלוי במידת ובמיקום הנתק. ברוב המקרים הנתק הוא בחיבור שבין הסדן לארכובה. לעיתים קיים גם חוסר של חלקה העליון של הארכובה. ככל שחסרים יותר חלקים מהעצמות, כך קשה יותר לגשר על הפער, ותוצאות השמיעה הסופיות טובות פחות.

ניתוח אוסיקולופלסטיקה לתיקון שרשרת עצמימות השמע:

הגישור נעשה, על פי רוב, ע"י הנחת תותבת מלאכותית. התותבות עשויות מחומרים אשר אינם נדחים ע"י הגוף, כגון טיטניום או חומרים פלסטיים מיוחדים. הן מגיעות באורכים שונים ובצורות שונות. המנתח בוחר את התותבת המתאימה במהלך הניתוח. לעיתים נעשה שימוש בשרידי העצמימות של המנותח אשר מעוצבות לגשר על הפער שנוצר. ברוב המקרים נדרשת הנחה של פיסת סחוס קטנה לקיבוע התותבת ולשיפור המגע עם עור התוף. הסחוס נלקח מאזור האוזן המנותחת. ציפוי הסחוס (הפריכונדריום) יכול לשמש לסגירת נקב בעור התוף – במידה וקיים.
אמנם ניתן לתקן ניתוק של שרשרת עצמימות השמע, אולם השמיעה המתקבלת לעולם אינה מושלמת, ותמיד יישאר ליקוי הולכתי כלשהו. כאמור, ככל שיש לגשר על חסר גדול יותר, כך תוצאות השמיעה טובות פחות. אחוזי ההצלחה במקרים בהם יש לגשר על היעדר פטיש ו/או סדן הם סביב 70%. כאשר חסר המבנה העליון של הארכובה, סיכויי ההצלחה יורדים ל- 50%.

סיבוכים אפשריים:

בכל ניתוח באוזן, במיוחד כאשר "מתעסקים" עם עצמימות השמע, תתכן פגיעה בשמיעה, עד כדי גרימת חירשות באוזן המנותחת. הסיכוי לכך הוא פחות מ- 1%. סיבוכים אפשריים נוספים הם גרימת סחרחורת, פגיעה בעצב הטעם של הלשון (אשר עובר מתחת לעור התוף), ולעיתים רחוקות ביותר – פגיעה בעצב הפנים.
יש לזכור כי ברוב המקרים ניתן להציע חלופה שמרנית לניתוח, דהיינו – מכשיר שמיעה.

תיאור הניתוח:

הניתוח יכול להיעשות תחת הרדמה מקומית או כללית. יש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהאופנים הללו. המנתח ידון איתך על האפשרויות, וביחד תחליטו על האופן המועדף. משך הניתוח כשעתיים. בכל המקרים הניתוח מתחיל בהזרקת הרדמה מקומית לאוזן, כולל במקרים של ניתוח בהרדמה כללית. מלבד ההרדמה המקומית, ההזרקה משיגה הפחתה של הדימום. בשלב שני מבוצעת הרמה של עור התוף וסקירה של חלל האוזן התיכונה ועצמימות השמע. בשלב זה מחליט המנתח כיצד יש לגשר על הפער ונבחרת התותבת המתאימה. בשלב שלישי נקצר הסחוס המשמש לקיבוע התותבת. בשלב רביעי מונחת התותבת במקומה, עור התוף מורד ומוכנסים טמפונים לקיבוע עור התוף. במידה והניתוח נעשה בהרדמה מקומית, ניתן לבדוק לפני הכנסת הטמפונים שאכן הושג שיפור בשמיעה.

המהלך שלאחר הניתוח:

בתום הניתוח האוזן תהיה מלאה בטמפונים ותחבושות, חלקם נמסים, ואת חלקם יש לסלק. אי לכך, השמיעה מיד לאחר הניתוח צפויה להיות ירודה, אולי אף גרועה יותר מאשר לפני הניתוח. זהו מצב זמני. כעבור מס' שבועות המנתח ינקה את שאריות החבישה, אולם בדיקת שמיעה לברור תוצאות הניתוח תיעשה לא לפני 6 שבועות מהניתוח.
בתקופת ההחלמה יש להימנע מכל פעילות אשר עלולה לגרום לתותבת ליפול ממקומה. זה כולל הימנעות מספורט ומכל מאמץ אחר, הימנעות מהרמת משאות כבדים (כולל תינוקות), הימנעות מטיסה או צלילה. יש להימנע מקינוח אף אגרסיבי. התעטשות בפה פתוח. כל זאת – למשך 6 שבועות. כמו כן, בכל זמן ההחלמה יש להימנע מחדירת מים לאוזן המנותחת, וזאת על מנת למנוע זיהום.