תקצירים של מאמרים מדעיים נבחרים

כולסטאטומה וממצאים נוספים שהתגלו במקרה במ.ר.אי.

גירינברג ג., אייל א., יקיריביץ' א., וולף מ., מיגירוב ל.

הזינוק המשמעותי בשימוש בבדיקת מ.ר.אי. לפני ואחרי ניתוח בקרב מטופלים הסובלים מכולסטאטומה הוביל לעליה במספר הממצאים שהתגלו במקרה בקרב אוכלוסיה זו. אנו מתארים ב אופן הרטרוספקטיבי את  ממצאי המ.ר.אי במטופלים שלנו הסובלים מכולסטאטומה כדי לברר שיעור הימצאותם של הפרעות אחרות. במהלך המחקר בחנו סריקות מוח מ.ר.אי של 130 חולים – 45 גברים ו58- נשים, בגילאי3-81 שנים שעברו מ.ר.אי. לפני ואחרי הניתוח לסילוק כולסטאטומה. תוצאות המ.ר.אי הראו נוכחות של נגע אחר נוסף לפחות בקרב 79 מהחולים הנ״ל (76.7%). 79 סריקות המ.ר.אי האלה הראו סה״כ 124 נגעים שהתקיימו במקביל לכולסטאטומה; חלקם התפתחו יחד עם הכולסטאטומה. שני הממצאים הנפוצים ביותר היו עיבוי רירית ופוליפים של האף והסינוסים (אצל 66 חולים) ושינוים בחומר הלבן של המוח (ב-29 חולים)  הממצאים שלנו מוכיחים את הנחיצות של פיענוח הדמיית המוח על ידי נוירורדיולוגים מנוסיםכחלק מהנוהל הקבוע של מ.ר.אי. המבוצע לכולסטאטומה על מנת לאפשר התייחסות ראויה לממצאים אלה.

דלקת סינוסים פטרייטית חודרנית בקרב ילדים עם סרטן הדם: תוצאות הטיפול הניתוחי.

יקירביץ' א., ברג א., בדרין ל., פרימוב-פבר ע., וולף., מיגירוב ל.

השכיחות של דלקת סינוסים פטרייטית חודרנית עולה בשנים האחרונות עקב טיפול אגרסיבי יותר בכימותרפיה ומשך חיים ארוך יותר של מטופלים מדוכאי חיסון. אבחנה מוקדמת וניתוח הולם, כזה שלא משאיר נכות, מורכבים ובעיתיים במיוחד אצל ילדים. המחקר הזה מנסה להעריך את התוצאות של ניתוח בקרב ילדים הסובלים מזיהום פטרייתי חודרני. נבדקו רישומים רפואיים של ילדים שנותחו בשל זיהום פטרייתי חודרני החלק מהשנה 1998 ועד 2014. האבחנות היו מבוססות הן על היסטופתולוגיה והן על בדיקה מיקרוביולוגית. הניתוחים בוצעו בכוונה לרפא, לפי הצורך מספר פעמים. הילדים עברו אנדוסקופיה ובדיקת מ.ר.אי בתדירות של פעם בחודשיים ושישה חודשים, בהתאמה, במהלך השנה הראשונה שאחרי הניתוח. שלושה עשר מטופלים (בגילאי 2-18 שנים) התאימו להגדרות דלקת סינוסים פטרייתית חודרת. האובחנה אוששה על ידי ביופסיה טרום ניתוחית והדבר אושר שוב אחרי הניתוח. כל החולים עברו שני ניתוחים אנדוספוקיים בממוצע (בין 1 ל-3), וארבעה מהם עברו גם ניתוח בגישה פתוחה. שיעור השליטה המקומית במחלה היה לפחות 79%. לא היה עיוות בפניהם של המטופלים במהלך המעקב (41 חודשים בממוצע). אמנם זיהום פטרייתי חודרני עדיין מתאפיין באחוז תמותה גבוה, ניתוח וטיפול תרופתי אינטנסיבי מאפשרים שליטה מקומית במחלה ברוב המקרים. תוצאות אלה אמורות לעודד המטו-אונקולוגים ורופאי אף אוזן גרון לאחד כוחות לטיפול בזיהום סינוסים פטרייתי חודרני בקרב הילדים עם סרטן הדם.

יעילות גישה אנדוסקופית זעיר חודרנית בהסרת כולסטומה שארייתית או חוזרת – תוצאות טרומיות.

מיגירוב ל., יקיריבץ' א., וולף מ.

מטרתנו לחקור את היעילות של ניתוח אנדוסקופי זעיר חודרני המבוצע דרך תעלת השמע כטיפול בשאריות של כולסטומה או כולסטומה חוזרת ולהציג את התוצאות הטרומיות.. לשם כך בדקנו תיקים של 17 המטופלים (בגילאים 5-76 שנים) שעברו ניתוח חוזר דרך תעלת השמע תוך שימוש באנדוסקופ בין השנים 2009-2012. אם הכולסטאטומה היתה ממוקמת באוזן תיכונה מתחת לעור התוף היא הוסרה לאחר הרמת מתלה שכלל את עור התוף. במקרים מסוימים הכולסטאטומה הוסרה באופן ישיר מהחלל הרדיקלי. שישה חולים היו לאחר ניתוח מסטויד עם שמירת דופן התעלה, שישה אחרים לאחר ניתוח מסטויד עם הורדת דופן התעלהוחמישה לאלחר ניתוח מסטויד רדיקלי. פרק הזמן בין הניתוח הראשון והניתוח הנחקר היה בין 1 ל-6 שנים. גודל הכולסטאטומה השארייתית/ החוזרת היה בין 3 ל-15 מ"מ. מעקב אחרי החולים נמשך 26 עד 67 חודשים (52 בממוצע). הנגע החוזר היחיד הוסר באותה גישה אנדוסקופית דרך תעלת השמע שנה אחת לאחר הניתוח הנחקר.  לסיכום, גישה אנדוסקופית זעיר חודרנית דרך התעלה יעילה בהסרת כולסטאטומה בחולים נבחרים לאחר סוגים שונים של ניתוח מסטויד.

דימום עצמוני מהאף איננו קשור למחזור הירח כי אם לעונות השנה.

דובדבני ש., מיגירוב ל., וולף מ., יקירביץ' א.

בשל העובדה כי 50-60 אחוזים מגוף האדם הם מים, תנועת הדם בתוך הגוף עלולה להיות מושפעת ממחזור הירח (בדומה לגאות ושפל). מחקר זה מנתח קשר אפשרי בין מחזור הירח, עונות השנה ודימום עצמוני מהאף. נבדקו נתונים של מטופלים שהגיעו לחדר מיון בבית חולים במהלך שנה אחת עקב דימום עצמוני מהאף. הנתונים לא הראו קשר למחזור הירח. אולם, התוצאות הראו בבירור שהדימומים הרבה פחות נפוצים במהלך חדשי הקיץ, והממצאים הדומים נצפו בבתי חולים נוספים בחצי כדור הארץ הצפוני. התוצאות מצביעות אם כן על קשר לעונות השנה ולא למזג אוויר.

יעילות הניתוח לסגירת עור התוף בקרב מטופלים מבוגרים.

מיגירוב ל., ליפשיץ נ., סלונימסקי ג., יקירביץ' א., וולף מ.

מטרתו של מחקר זה היא לבדוק את יעילותה הניתוח לסגירת עור התוף בקרב מטופלים מבוגרים. נבדקו תיקים של 12 גברים ו-9 נשים בגילאים 65-90 (הגיל הממוצע הוא 70.7 שנים) שעברו את הניתוח לסגירת עור התוף בין השנים 2007-2013 מחלות הרקע השכיחות שלהם היו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סכרת ומחלת לב איסכמית. ל- 15 מטופלים היו שתיים או יותר מחלות הרקע.

כל הניתוחים בוצעו דרך תעלת השמע. ל-17 מנותחים היה נקב מרכזי ול-4 בשולי עור התוף. הניתוח הצליח ב-16 מתוך 21 חולים (76%). לא נמצאה השפעה של גודל הנקב, סוג השתל, מין החולה ומחלות הרקע על הצלחת הניתוח. לא היה שינוי מהותי בשמיעה לאחר סגירת הנקב בתופית.

סיבוכים מאוחרים באף ומערות הפנים של טיפול קרינתי בסרטן הלוע האפי.

אלון ע., ליפשיץ נ., בדרין ל., גלוק א., תלמי י. פ., וולף מ., יקירביץ' א.

ישנם דיווחים בודדים על סיבוכים של באף ומערות הפנים של טיפול קרינתי בסרטן הלוע האפי. אלה כוללים היצרות הקואנה, נמק עצם בסיס הגולגולת (אוסטאורדינקרוזיס), סינוסיטיס כרוני, והידבקויות בחלל האף. ככל הנראה, סיבוכים אלה לא זוכים ליחס הולם כוון שבמוסדות רבים בעולם אין נוהל של בדיקה אנדוסקופית שגרתית של הלוע האפי. מטרתו של מחקר זה  היא לברר את מועד ההופעה, שכיחות והשפעה על איכות החיים סיבוכים מאוחרים באף ומערות הפנים בקרב אנשים שטופלו בקרינה לסרטן הלוע האפי. ).

ששים ושניים מטופלים נכללו בסקירה שלנו. אלה היו 42 גברים ו-20 נשים. הגיל הממוצע בו בו הם חלו היה 42 שנים. 11 מטופלים (18%) סבלו מסינוסיטיס כרוני. תשעה חולים (15%) פיתחו היצרות הקואנות. 5 חולים (8%) פיתחו נמק עצם בסיס הגולגולת. 2 מטופלים סבלו מהידבקויות בחלל האף. הפגיעה באיכות החיים היתה הכי קשה בקרוב המטופלים עם היצרות הקואנות.מסקנה: השיעור של סיבוכים מאוחרים באף וסינוסים אחרי טיפול קרינתי בסרטן הלוע האפי איננו זניח ויש לייחס לו חשיבות רבה כדי בנסיון לשפר את איכות החיים של מטופלים אשר שרדו את סרטן הלוע האפי.

היעילות של ביופסיה טרום-ניתוחית בגושים אפיים חד-צדדיים

סגל נ., גליק ע., בבניק י., פלכט י., יקירביץ' א.

גושים אפיים חד-צדדים נחשבים לחשודים לגידולים. ישנם מספר כלים שנעשה בהם שימוש שגרתי על מנת לחקור את הגושים, כגון הדמייה וביופסיה. מחקר זה בודק את יעילות הביופסיה מהאף ככלי לחיזוי אופיו האמיתי של הנגע החד-צדדי. נעשתה השוואה בין נתוני ביופסיה אפית טרום-ניתוחית לממצאי בדיקה הפתולוגיל לאחר הניתוח. במחקר נכללו 46 מטופלים עם גושים אפיים חד-צדדיים. ב-40 מהמטופלים האבחנה הסופית היתה זהה לזו של הביופסיה הטרום-ניתוחית. בשלושה מהמקרים הביופסיה הראה פוליפ והאבחנה הסופית היתה של פפילומה הפוכה בשני חולים והמנגיופריציטומה במקרה אחד. להפך, בשני חולים הביופסיה הטרום ניתוחית היתה חשודה לפפליומה הפוכה אך הפתולוגיה הסופית הדגימה פוליפ שפיר. במקרה אחד דוגמת הביופסיה היתה קורדומה והאבחנה הסופית היתה אוסטאוסרקומה. בסה"כ, דיוק הביופסיה אפית הטרום-ניתוחית היה 86.9%.  זה כלי חשוב ויעיל בהערכת גושים אפיים חד-צדדיים.

הקשר שבין הערכה טרו ניתוחית על ידי סי.טי של פגיעה בניקוז מערת במצח וממצאים בניתוח בשברים של הסינוס המצחי.

יקירביץ' א., בדרין ל., אלון ע., יופה ט., וולף מ., יהלום ר.

הערכת פגיעה בניקוז מערת המצח חשובה בטיפול בשברים בסינוס הקדמי. ב-2008 הוצעו הגדרות לפגיעה מהסוג הזה לבדיקת סי.טי טרום ניתוחית פגיעות. מטרתו של מחקר זה להעריך את התוקף של הקריטריונים האלה על ידי השוואה בין הממצאים הרדיולוגיים עם הממצאים בזמן הניתוח. 39 מטופלים שניתן היה להשוות את תוצאות הסי.טי הטרום-ניתוחי שלהם לממצאים בניתוח התאימו למחקר זה. לכולם מלבד ארבעה היה לפחות קריטריון אחד לפגיעה בניקוז מערת המצח על פי סי.טי. טרם ניתוחי. מטופלים שניקוז מערת המצח שלהם נמצא חסום בזמן הניתוח הראו לפחות שני קריטריונים של חסימה בבדיקת סי.טי. למיטב ידיעתנו זהו המחקר הראשון שבודק התאמה בין הקריטריונים של סי.טי טרום-ניתוחי והממצאים בניתוח, וישנו הבדל עקרוני בין מקרים בהם הניקוז היה שלם או פגוע. הממצאים מאפשרים תכנון מדויק יותר של טיפול בשברים בסינוס המצחי.

שימוש במכשיר לאיטום כלי דם בפיום קנה

יקירביץ' א., נקש ג., ליפשיץ נ., אלון ע., וולף מ., תלמי י. פ.

רקע: פיום קנה הוא הילך ניתוחי נפוץ, ובמקרים מסוימים דחוף. הוא מבוצע סמוך לבלוטת התריס , ובמקרים רבים דורש פיצול של החלק המרכזי שלה אשר חושף את המטופל לסכנה של דימום חמור.

מטרות: לבחון בבאופן פרוספקטיבי את יעילות השימוש במכשיר לאיטום כלי דם במהלך פיום הקנה.

שיטה: נעשה שימוש במכשיר לאיטום כלי דם ב-24 מטופלים אשר נזקקו לפיום הקנה . לא היו קריטריונים לאי הכללת החולים. לא נעשה שימוש בשום טכניקה אחרת לעצירת הדימום בעת פיצול בלוטת התריס.

תוצאות: לא היו ארועי דימום לאורך כל התקופה שלאחר הניתוח. משך הניתוח התקצר ב-5-10 דקות.

מסקנות: שימוש במכשיר לאיטום כלי דם הוכיח את עצמו כיעיל ובטוח.

ירידת שמיעה בדלקת תופית שלפוחיתית

דרנדל מ., יקירביץ' א., קרימיס פ., מיגירוב ל., וולף מ.

מטרה: להעריך את השיעור של אבדן שמיעה עצבי ומעורב במטופלים עם דלקת תופית שלפוחיתית.

שיטה: מחקר פרוספקטיבי בבית חולים שלישוני. חולים שאובחנו כסובלים מדלקת תופית שלפוחיתית בין השנים 2007-2009 עברו בדיקת שמיעה בעת הגעתם.

מסקנות: ממצאי המחקר הזה מצביעים על שיעור גבוה של אבדן שמיעה עצבי ואבדן שמיעה מעורב בעקבות דלקת תופית שלפוחיתית, ומדגישים את הצורך בבדיקת שמיעה שגרתית מוקדמת ומעקב ראוי במטופלים המאובחנים עם דלקת תופית שלפוחיתית.

ניתוח אנדוסקופי לאנגיובפירומה של נעורים: סקירה ביקורתית של 46 מקרים.

ניקולאי פ., ווילרה א., פארינה ד., נאדיו ס., יקירביץ' א., ברלוקי מ., גלטלי צ'.

רקע: כיום ניתוח אנדוסקופי המבוצע דרך האף נחשב כאפשרות ברת-קיימא בהתמודדות עם אנגיובפירומה של נעורים בגודל קטן-בינוני. הכותבים סוקרים באופן ביקורתי את הנסיון שהתטבר במהלך 14 שנים כחלק מטיפול באנגיובפירומה של נעורים s, וזאת במטרה לבחון מחדש את הקריטריונים לבחירת הגישה האנדוסקופית.

מסכנות: אפילו גידולים בדרגה שלישית יכולים להיות מטופלים בהצלחה בגישה האנדוסקופית, אלא אם עורק התרדמה הפנימי עטוף בגידול או אם הוא מהווה מקור אספקת דם משמעותי לגידול. גישה חיצונית יכולה להיות נחוצה כאשר מבנים כמו עורק התרדמה הפנימי, קברנוס סינוס או עצב הראיה מעורבים. נחוצה הבנה טובה יותר של הגורמים המשפיעים על הגדילה מחדש של אנגיובפירומה על מנת להבדיל בין מטופלים שדורשים ניתוח חוזרלאלה שיש רק לנהל עבורם מעקב.

כריתת בסיס הגולגולת דרך האף בגידולים נבחרים של האף והסינוסים

ווילרה א., יקירביץ' א., בידזוני א., בוזיו ר., ביניימי מ., פיסטוקיני א., בטאליה פ., קסטלנובו פ., ניקולאי פ.

רקע: בעקבות הבנה טובה יותר של האנטומיה האנושית שניתנת לנו בזכות האנדוסקופיה, רכישת נסיון ניתוחי, לצד התפתחות טכנולוגית, כריתת בסיס הגולגולת דרך האף נעשתה אפשרית. זוהי התקדמות פורצת דרך המאפשרת טיפול בגידולים נבחרים של האף והסינוסים. הכותבים סקרו נתונים של 62 מטופלים שעברו כריתת בסיס הגולגולת דרך האף בטיפול בגידולים נבחרים של האף והסינוסים. דגש מיוחד נעשה על הטכניקה הניתוחית, בחירה בחומרים לאיחוי קרומי המח, טיפול שלאחר הניתוח, וסיבוכים.

תוצאות: הגידולים הכי שכיחים היו אדנוקרצינומה ואסתזיונוירובלסטומה. שיעור הסיבוכים היה 15%, בעיקר דליפת נוזל תוך גולגולתי (13%). שכיחות הסיבוכים לא היתה קשורה לגילו של המטופל, תחלואות הרקע שלו, טיפול קודם, מעורבות של בסיס הגולגולת בגידול אך כן היתה גבוהה בגידולים מפושטים ובאלה שעירבו את קרומי המח. לאחר מעקב ממוצע של 17.5 חודשים ב-94% מהחולים לא היתה עדות לגידול.

מסקנות: במטופלים שנבחרו נכונה מתוך אלה הסובלים מגידולים המעקבים את בסיס הגולגולת ניתן לנקוט בגישה אנדוסקופית פחות חודרנית מאשר הגישה הפתוחה.

שימוש ברפואה אלטרנטיבית במטופלים ישראלים הסובלים מרינוסינוסיטיס כרוני

יקירביץ' א., בדרין ל., מיגירוב ל., וולף מ., תלמי י. פ.

מטרה: העניין הבינלאומי בשימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית משתקף במחקרים רבים. רינוסינוסיטיס כרוני הוא מחלה שההישנות שלה תדירה, ועל אף ניתוחים אנדוסקופיים משוכללים, יתכן כי רפואה מסורתית יעילה כאן פחות ממה שניתן היה לצפות. בעקבות שימוש נרחב ברפואה משלימה ואלטרנטיבית במטופלים, חשוב להקנות לרופאים ידע בסיסי בנושא. על כן, חקרנו את היקף השימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית בקרב מטופלים ישראלים הסובלים מרינוסינוסיטיס כרוני.

מיקום: מרפאת חוץ בבית חולים ציבורי.

שיטה: מטופלים התבקשו למלא שאלון אנונימי הכולל מידע דמוגרפי הקשור לאלרגיות, טיפול רפואי שיגרתי כולל ניתוחים, ושימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית, ומה אופי הטיפול שקיבלו.

תוצאות: 90 מטופלים נכללו במחקר. 19 מתוכם (21%) דיווחו שהם נעזרים ברפואה משלימה ואלטרנטיבית. מדובר ברפואת צמחים, ויטמינים, הומאותרפיה, דיקור, עיסוי, רפלקסולוגיה, יוגה, וכירופרקטיקה. היתה נטיה, אם כי לא מוכחת סטטיסטית, למטופלים הסובלים מאלרגיה או בעלי עבר ניתוחי להיעזר יותר ברפואה משלימה ואלטרנטיבית.

מסקנות: שיעור השימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית במטופלים ישראלים הסובילים מ רינוסינוסיטיס כרוני  הוא גבוה, במיוחד במקרים של אלרגיות וסיפור של ניתוחי סינוסים.

ניתוח סינוסים אנדוסקופי לטיפול במורסה צמודה לארובה בקרב ילדים.

מיגירוב ל., יקירביץ א., בדרין ל., וולף מ.

מטרה: להראות את הנסיון שלנו בניתוח אנדוסקופי לטיפול במורסה צמודה לארובה בקרב ילדים ולהשוות את התוצאות לניקוז חיצוני של המוגלה.

שיטה: נאספו נתונים של 22 ילדים עם מורסה צמודה לארובה, מתוכם ששה עברו ניקוז בגישה אנדוסקופית (קבוצה 1) וששה עשר עברו ניקוז חיצוני (קבוצה 2). המורסה הצמודה לארובה אובחנה על ידי בדיקת סי.טי של הארובות.

מסקנות: אנו ממליצים על הגישה האנדוסקופית לטיפול במורסה צמודה לדופן פנימי של הארובה, ומנגד על ניקוז חיצוני במקרים של מורסה במיקום קרוב יותר לפני השטח.

ניתוח מיצר (מדיאסטינום) בסרטן ראש וצוואר.

יקירביץ' א., הורוביץ ז., סימנסקי ד., בדרין ל., קרוננברג י., תלמי י. פ.

במדיאסטינום העליון נמצא מספר רב של בלוטות לימפה. למרות שיש שכיחות מסוימת של מעורבות מדיאסטינום בגידולי סרטן ראש וצוואר, אין הרבה דיווחים על כך בספרות. אנו מציגים קבוצה של שבעה מטופלים שהיו במחלקתנו ועברו ניתוח במדיאסטינום במטרה להסיר גידולים ממקור ראש וצוואר. שלושה מטופלים בחיים וללא עדות למחלה ששה חודשים עד שלוש שנים לאחר הניתוח. שניים שרדו עד כה 4 ו-5 שנים לאחר הניתוח למרות מחלה שארייתית, ושניים נפטרו זמן קצר לאחר הניתוח. על פי ספרות רפואית עכשוית, התפשטות גידול סרטני מראש וצוואר למדיאסטינום באופן ישיר או דרך פיזור לימפטי איננו נפוץ. עם זאת, ניתוח המדיאסטינום מהווה את הסיכוי היחיד לריפוי במקרים נבחרים.

סיבוכים ניתוחיים ולא ניתוחיים לאחר השתלת שבלול: השוואה בין שתי הגישות הניתוחיות.

מיגירוב ל., יקירביץ' א., קרוננברג י.

המחקר שלנו תוכנן על מנת להעריך סיבוכים שלאחר השתלת שבלול, ולהשוות שתי גישות ניתוחיות שנעשה בהם שימוש כעת במחלקתנו. מחקר רטרוספקטיבי זה נעשה בהתייחס למטופלים שעברו השתלת שבלול במחלקתנו בין השנים 1989-2003 ונעשה אחריהם מעקב במשך 18 חודשים לפחות. המטופלים חולקו לשתי קבוצות בהתאם לגישה הניתוחית שננקטה בהשתלה: גישה דרך מסטויד וגישה במקביל לתעלת השמע החיצונית. שכיחות הסיבוכים בהשתלת שבלול נבדקה בהשוואה בין שתי הקבוצות ובין ילדים למבוגרים. שיתוק עצבי בפנים, תזוזה של אלקטרודות, פציעתעצב הטעם וזיהום במסטויד הופיעו רק לאחר גישה דרך המסטויד. דלקת אוזן תיכונה עם או בלי מעורבות המסטויד הופיעה כסיבוך הנפוץ ביותר בשתי הקבוצות. סיבוכים נפוצים נוספים היובעיות וסטיבולריות ובעיות הפצע. חוסר שיווי משקל לאחר ההשתלה היה יותר שכיח באופן בולט בקרב מבוגרים מאשר בקרב ילדים. הגישה במקביל לתעלת השמע החיצונית הוכיחה את עצמה כחלופה הולמת לניתוח השתלת שבלול השגרתי.

חוש הריח בחולים המאושפזים בהוספיס אונקולוגי

יקירביץ' א., ברקוביץ מ., מיגירוב ל., אדונסקי א., פפר ר., קרוננברג י., תלמי י. פ.

מבוא: חוש הריח תקין הוא מרכיב חשוב באיכות חיים. קיימים דיווחים על הקשר בין סרטן וופגיעה בחוש הריח, אולם נעשו מחקרים מעטים שהעריכו השפעה זו של הסרטן.

מטופלים ושיטות: ערכנו בדיקה כמותית של תפקוד חוש הריח בקרב 42 מטופלים בהוספיס הנמצא בבית חולים. הבדיקה נעשתה בעזרת ערכה של מקלוני-ריח ("Sniffin' Sticks")

תוצאות: הפרעה בחוש הריח נמצאה אצל 25 מטופלים (60%).

מסקנות: המחקר קובע כי יש הידרדרות בחוש הריח בקרב מטופלים השוהים בהוספיס אונקולוגי.

שימוש מצומצם ברפואה משלימה ואלטרנטיבית בקרב מטופלים ישראלים הסובלים מסרטן הראש והצואר.

תלמי י. פ., יקירביץ' א., מיגירוב ל., הורוביץ ז., בדרין ל., סיימון ז., פפר ר.

מטרה: לאמוד שימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית בקרב מטופלים הסובלים מסרטן הראש והצואר.

שיטה: מטופלים שקיבלו טיפול לסרטן הראש והצואר נשאלו האם הם פנו גם לרפואה משלימה ואלטרנטיבית מאז שאובחנו במחלה. מידע דמוגרפי הושווה למידע שקשור בשימוש שלהם ברפואה משלימה ואלטנרנטיבית.

תוצאות: מאה ארבעים ושלושה מטופלים (גילם הממוצע 61 שנים) נכללו במחקר. רק תשעה מטופלים (6.3%) דיוחו כי הם השתמשו ברפואה משלימה ואלטרנטיבית. זה כלל בתוכו דיקור, רייקי, נטורופתיה, היפנוזה, שיאצו, כירופרקטיקה, הומאותרפיה, וסלניום.

מסקנות: רק מעט מהחולים בסרטן הראש והצואר השתמשו ברפואה משלימה ואלטרנטיבית, על אף העובדה כי לזו היתה יכולה להיות השפעה חיובית. דרושים מחקרים השוואתיים נוספים  על מנת להעריך את שיעור השימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית בקרב חולי סרטן הראש והצוואר.

דלקת חדה באוזן תיכונה ומסטויד לאחר השתלת שבלול

מיגירוב ל., יקירביץ' א., הנקין י., קפלן-נימן ר., קרוננברג י.

מטרות: לבחון את שכיחות הופעת דלקת חדה באוזן התיכונה ומסטויד בקרב ילדים שעברו השתלת שבלול, ולהעריך את השפעת ניתוח המסטויד בהפחתת שיעור הדלקת החדה באוזן התיכונה בילדים מושתליםעל ידי השוואה בין שתי גישות ניתוחיות: האחת דרך המסטויד והשניה במקביל לתעלת השמע החיצונית.

מסקנות: דלקת חדה באוזן התיכונה והמסטויד מהווים סיבוכים שכיחים בהשתלת שבלול, וניתן לטפל בהם ביעילות באמצעות שימוש נכון באנטיביוטיקה. עם זאת, מורסה  צמודה למסטויד דורשת לעיתים ניקוז. לפי דעתנו, הופעה פחות ופחות שכיחה של דלקת חדה באוזן התיכונה בהשתלת שבלול בקרב ילדים היא תוצאה של המהלך הטבעי של דלקת  האוזן התיכונה ולא תלויה בגישה הטיפולית.

מורסה צמודה למסטויד: הערכה של 51 מקרים

מיגירוב ל., יקירביץ' א., קרוננברג י.

מטרה: להציג מחקר מקיף של מורסה צמודה למסוטיד, המהווה את הסיבוך השכיח ביותר של זיהום  חריף במסטויד.

שיטה: מחקר רטרוספקטיבי נעשה בקרב מטופלים שעברו ניתוח מסטויד כטיפול במורסה.

תוצאות: טווח הגילאים של המטופלים היה בין 8 חודשים ועד 21  שנים. שניים מהטופלים נותחו בשנית באותו צד עקב הישנות המורסה. 45 אחוזים מהמטופלים קיבלו טיפול אנטיביוטי בביתם ו58.8% מהמטופלים היו בעלי רקע של דלקת באוזן התיכונה לפני האשפוז. בשני מקרים, בדיקת סי.טי לא הציגה ממצאים נכונים במטופלים שנותחו על סמך סימנים קליניים. הפרשה מוגלתית נשלחה לתרבית ב-41 מקרים. החיידקים השכיחים ביותר שצמחו היו סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס. כולסטאטומה נמצאה במהלך הניתוח בששה מטופלים (11.3%). עשרים וארבעה מהמטופלים (49%) פיתחו סיבוכים שלאחר הניתוח, כולל תפליט באוזן התיכונה, זיהום במסטויד, מורסה חוזרת צמודה למסטויד וירידת שמיעה.

מסקנות: מורסה צמודה למסטויד היא מחלה ששכיחה בעיקר בקרב ילדים, ונוטה לחזור באותו צד. כולטאטומה יכולה להיות קשורה למורסה, ועלולה להמצא בקרב ילדים בוגרים יותר ובקרב מטופלים שסובלים ממורסה חוזרת ונשנית. שיעור תחלואה גבוה מחייב מעקב ארוך טווח בקרב מטופלים אלה.

השפעת ציספלטין על חוש הריח בחולי סרטן.

Yakirevitch A, Talmi YP, Baram Y, Weitzen R, Pfeffer MR.

יקירביץ' א., תלמי י. פ., ברעם י., וייצן ר., פפר ר.

נעשתה בדיקה פרוספקטיבית של השפעת ציספלטין על חוש הריח בקרב 21 חולי סרטן. הידרדרות בחוש הריח נרשמה רק במקרה של מטופל אחד. פגיעה בחוש השמיעה נמצאהבתשעה חולים, כאשר לאף אחד מהם לא היתה בעיה בחוש הריח. מסקנתנו היא שלציספלטין אין השפעה משמעותית על חוש הריח במינונים שגורמים נזק לשמיעה.