שתל השבלול
חוש השמיעה הינו מרכיב חשוב בקיומה של תקשורת בין אישית. בהיעדרה חלים עיכובים בפיתוח שפה, בפיתוח יכולת הקריאה והכתיבה, ובהתפתחות הקוגניטיבית. הצלילים מפוענחים על ידי המוח כשמיעה בעלת משמעות. המוח מקבל את המידע דרך עצב השמיעה בצורה של אותות חשמליים.
מנגד, הצלילים עוברים באוויר בצורה של גלי קול. האיבר אשר ממיר את גלי הקול לאותות חשמליים הוא השבלול שבאוזן הפנימית. ברוב מקרי החירשות הליקוי נובע מפגיעה בתאי השיער של השבלול.
מבנה האוזן:
האוזן מורכבת מ- 3 חלקים: האוזן החיצונית, התיכונה והפנימית. האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע החיצונית. תעלת השמע החיצונית סגורה בקצה העמוק ע"י עור התוף. מעבר לעור התוף נמצאת האוזן התיכונה.
האוזן התיכונה היא חלל של אוויר המחובר ללוע האפי דרך החצוצרה של אאוסטכיוס (Eustachian tube). הדופן החיצוני של האוזן התיכונה הוא, כאמור, עור התוף. הדופן העמוק הוא עצם נוקשה, אשר בתוכה "חצובה" האוזן הפנימית. האוזן הפנימית מכילה את השבלול (Cochlea) האחראי על השמיעה, ואת המבוך (Labyrinth) האחראי על שיווי המשקל.
מהו שתל השבלול:
שתל השבלול הינו מכשיר אלקטרוני אשר מחליף, למעשה, את השבלול. ההמרה של גלי הקול לאותות חשמל נעשית ע"י מעבד אשר מונח סמוך לאוזן. אל תוך השבלול מושחלת שרשרת של אלקטרודות אשר מעבירות את האותות הללו ישירות לעצב השמיעה, תוך "עקיפה" של תאי השיער הלקויים שבשבלול. מכאן שבניתוח שתל השבלול איננו משתילים שבלול, אלא משתילים אלקטרודות לתוך השבלול.
שתל השבלול מיועד לילדים אשר נולדו חירשים, ובתנאי שקיים שבלול ועצב שמיעה. כמו-כן, השתל מיועד לילדים ומבוגרים אשר איבדו את שמיעתם, אם בפתאומיות ואם בהדרגה, כאשר מכשירי שמיעה רגילים כבר לא נותנים תועלת מספקת.
השתל מורכב משני חלקים: החלק החיצוני והחלק הפנימי. החלק החיצוני הוא החלק ה"חכם". בו מצוי המיקרופון אשר קולט את הצלילים והמעבד אשר מנתח אותם וממיר אותם לאותות חשמליים. כמובן שגם הסוללה נמצאת בחלק החיצוני. האותות המופקים מועברים לחלק הפנימי.
החלק הפנימי מושתל בניתוח, והוא מורכב ממקלט-משדר ומשרשרת אלקטרודות. המקלט-משדר מונח מתחת לעור, על גבי הגולגולת, אחורית לאפרכסת. בחלקו האחורי מצויה אנטנה אשר מקבלת את האותות מאנטנה מקבילה שבחלק החיצוני. שתי האנטנות נצמדות זו לזו משני צידי העור בעזרת מגנטים המצויים במרכזן. המקלט-משדר קולט את האותות מהחלק החיצוני, ומעביר אותן אל שרשרת האלקטרודות המושחלת אל תוך השבלול. האלקטרודות פרוסות לאורך השבלול, ואנו מנצלים את העובדה שאזורים שונים של השבלול רגישים לצלילים באורכי גל שונים. האזור הסמוך לפתח של השבלול רגיש לאורכי גל קצרים, דהיינו – טונים גבוהים (זמרת סופרן, ציוץ ציפור). ככל שמעמיקים לתוך השבלול, כך מגיעים לאזורים הרגישים לאורכי גל ארוכים יותר, דהיינו – טונים נמוכים (זמר בס, תופי דוד). האלקטרודות השונות מגורות על פי גובה הטון הרצוי, מישכו, עוצמתו ופרמטרים נוספים. מושתלים רבים מספרים שלאחר תקופת הסתגלות הצלילים המופקים מהשתל נשמעים להם כמו הצלילים הטבעיים שהם זוכרים מלפני אבדן השמיעה.
תיאור הניתוח:
משך הניתוח כ- 3 שעות, והוא מבוצע בהרדמה כללית. אזור קטן אחורית לאפרכסת מגולח משיער, ובאזור זה נעשה החתך הניתוחי, אשר רובו יוסתר, אח"כ, בשיער שיצמח. העצם שאחורית לאפרכסת נחשפת, ונקדחת גומחה קטנה לתוכה יוכנס השתל. על מנת להגיע לשבלול שבאוזן הפנימית, יש לעבור תחילה דרך האוזן התיכונה. קיימות מספר גישות לאוזן התיכונה. המקובלת ביותר, וזו שמבוצעת על פי רוב בידי דר' שפירא, היא דרך הדופן האחורית של האוזן התיכונה, דרך מקום הנקרא הרצס הפציאלי (facial recess approach or posterior tympanotomy). על מנת להגיע למקום זה יש לקדוח דרך עצם המסטואיד, שהיא חלק מעצם האוזן הנמצאת אחורית לאפרכסת. חלק זה של הניתוח נקרא מסטואידקטומיה (mastoidectomy). ניתן להגיע לאוזן התיכונה בדרכים נוספות, לדוגמא epitympanic approach או suprameatal approach. דר' שפירא שולט גם בגישות אלה, אשר פותחו, בחלקן, בשיבא.
לאחר הכניסה לאוזן התיכונה נפתח פתח לשבלול. על פי רוב הכניסה לשבלול נעשית דרך פתח טבעי הסגור בקרום דק – החלון העגול. לעיתים נדרשת קדיחה של פתח מלאכותי – קוכלאוסטומיה (cochleostomy). בשלב זה מוכנס השתל למקומו. המקלט-משדר מקובע לעצם, אחורית לאפרכסת, ושרשרת האלקטרודות מושחלת לתוך השבלול. הפתח לשבלול נאטם, והעור נתפר. בדרך כלל מבוצעת בדיקה אלקטרונית ראשונית של תקינות השתל בשלב הזה, ולאחריו מונחת חבישה למשך 24 ש'.
סיבוכי הניתוח:
ניתוח שתל השבלול נחשב לבטוח יחסית, ולדר' שפירא ניסיון של עשרות רבות של מקרים. עדיין קיימים סיבוכים פוטנציאליים. הם כוללים פגיעה בקרומי המוח והיווצרות דלקת של קרומי המוח, פגיעה בעצב הפנים, פגיעה בעצב הטעם, גרימת סחרחורת ואבדן שרידי השמיעה, במידה וקיימים. הסיכוי להיווצרות סיבוך הוא פחות מ- 1%. כמו-כן, יש לקחת בחשבון כי לשתל אורך חיים מוגבל, וכי צפוי צורך בהחלפתו לפחות פעם אחת במהלך החיים.
המהלך שלאחר הניתוח:
משך האישפוז לאחר הניתוח הוא בין יממה לשתיים. בתקופת ההחלמה יש להימנע מכל פעילות אשר עלולה לגרום לתזוזה של השתל או לפליטת שרשרת האלקטרודות מהשבלול. בשבוע הראשון שלאחר השחרור מביה"ח נדרשת מנוחה מוחלטת בבית. בהמשך נדרשת הימנעות מספורט ומכל מאמץ אחר, הימנעות מהרמת משאות כבדים (כולל תינוקות) והימנעות מטיסה או צלילה. יש להימנע מקינוח אף אגרסיבי. התעטשות בפה פתוח. כל זאת – למשך 6 שבועות.
