יום טוב מגיע – והמטופל מנסה להספיק את כל מה שלא הצליח לעשות במשך השבוע. הוא מנקה, עובד, יוצא מהבית ומנסה "לחזור לעצמו". למחרת מגיעה ההתרסקות. זהו דפוס מוכר של Push and Crash.
מהו Pacing ?
המטרה היא להתאים את הפעילות לכמות האנרגיה שהגוף מסוגל לשאת בלי לגרום שוב ושוב ל PEM.
זה כולל לא רק פעילות גופנית אלא גם עבודה מחשבתית, פעילות חברתית, עומס רגשי וגירויים סביבתיים.
האם המשמעות היא לא לעשות כלום? לא.
המטרה אינה חוסר פעילות מוחלט אלא למצוא רמת פעילות שניתן לקיים בצורה יציבה יותר.
לעיתים הדבר דורש חלוקת משימות לחלקים קטנים, הפסקות מתוכננות ומנוחה עוד לפני שהגוף מגיע לקצה.
האם צריך להגדיל פעילות בכל שבוע? לא באופן אוטומטי.
היכולת ב־ME/CFS יכולה להשתנות, ולכן תוכנית שמחייבת עלייה קבועה בפעילות ללא קשר לתסמינים עלולה להיות לא מתאימה. שינוי בפעילות צריך להיות אישי וגמיש ולהתחשב בתגובה של המטופל.
איך יודעים מה הגבול?
יומן פעילות ותסמינים יכול לעזור לזהות קשר בין פעילות לבין החמרה מאוחרת. אצל חלק מהמטופלים משתמשים גם בכלים נוספים כדי להבין טוב יותר את דפוס הפעילות.
המטרה של Pacing אינה לעשות פחות לנצח. המטרה היא להפסיק לשלם שוב ושוב מחיר גדול על פעילות שהגוף עדיין אינו מסוגל לשאת.
קריאה נוספת
ד"ר אורית ג'ורג'י הכהן
מומחית לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית . רופאה בכירה במרכז הרפואי כרמל.
המידע מיועד להסבר כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי.