השתלות שיניים והרמת סינוס הן טיפולים שכיחים ומוצלחים. אבל אצל חלק קטן מהמטופלים יכולה להתפתח לאחר הטיפול דלקת בסינוס המקסילרי.
כאשר מופיעים לאחר שתל או הרמת סינוס אף סתום בצד אחד, הפרשה מוגלתית, ריח או טעם רע או לחץ באזור הלחי, כדאי לבדוק האם נוצר קשר בין הטיפול הדנטלי לבין הסינוס.
הסיבות יכולות להיות שונות.
לעיתים מתפתח זיהום סביב שתל. במקרים אחרים קיימת מעורבות של חומר שהוכנס בהרמת הסינוס, הפרעה בניקוז הטבעי של הסינוס או מעבר שנוצר בין חלל הפה לסינוס.
אבל יש נקודה חשובה במיוחד:
שתל שבולט לתוך הסינוס אינו אומר אוטומטית שצריך להוציא אותו.
אצל אנשים מסוימים חלק מהשתל נמצא בתוך הסינוס בלי לגרום למחלה כלל.
לכן לפני שמחליטים להוציא שתל צריך להבין האם הוא יציב, האם יש סביבו זיהום או אובדן עצם, והאם הוא באמת קשור לסינוסיטיס.
אותו עיקרון נכון גם לאחר הרמת סינוס. שינוי או עיבוי של רירית הסינוס בצילום אינם בהכרח זיהום שמצריך טיפול.
האבחון משלב בדרך כלל בדיקת אא"ג עם אנדוסקופיה של האף, CT של הסינוסים ובדיקה דנטלית. לעיתים יש צורך גם ב־CBCT כדי להבין טוב יותר את מצב השתלים, העצם והאזור הדנטלי.
לאחר שמבינים מה קרה, אפשר לבחור את הטיפול.
לפעמים ניתן לטפל רק בגורם הדנטלי. במקרים אחרים נדרש FESS כדי לפתוח את הסינוס ולחדש את הניקוז שלו. במצבים מורכבים הטיפול נעשה במשותף על ידי אא"ג וכירורג פה ולסת.
המטרה היא לא למהר לפרק שיקום דנטלי תקין, אבל גם לא להשאיר מקור זיהומי פעיל רק כדי לשמור על השתל.
השאלה אינה "האם השתל נכנס לסינוס?" אלא "האם השתל גורם למחלה?"
ד"ר אילן קורן
מומחה למחלות וניתוחי אף וסינוסים ( רינולוגיה ) וסיבוכי שיניים ( משולב עם כירורגית פה ולסת ) . מנהל רפואי בקבוצת עתיד מדיקל .
המידע מיועד להסבר כללי ואינו מחליף בדיקה רפואית.