מכסה הגרון – האפיגלוטיס – מוכר בעיקר בזכות תפקידו בבליעה.
אבל אצל חלק מהמטופלים עם דום נשימה חסימתי הוא יכול להיות גם חלק מהבעיה הנשימתית: בזמן השינה האפיגלוטיס קורס לאחור ומצר או חוסם את נתיב האוויר.
זו אינה הסיבה השכיחה ביותר לדום נשימה, אבל כאשר היא קיימת חשוב לזהות אותה – משום שהטיפול צריך להיות מותאם למקום שבו החסימה באמת מתרחשת.
איך האפיגלוטיס גורם לחסימה?
האפיגלוטיס נמצא בחלק התחתון של הלוע, מעל הכניסה לגרון.
בזמן השינה הוא יכול אצל מטופלים מסוימים לנוע לאחור ולסגור חלקית או באופן משמעותי את מעבר האוויר.
לעיתים הקריסה היא עצמאית, ובמקרים אחרים בסיס הלשון הדוחף לאחור משפיע גם על האפיגלוטיס.
ההבדל חשוב משום שהוא עשוי להשפיע על בחירת הטיפול.
איך מזהים קריסה של האפיגלוטיס?
אחד הכלים החשובים הוא DISE , אנדוסקופיה בזמן שינה מושרית.
במהלך הבדיקה ניתן לראות את דרכי האוויר בזמן מצב המדמה שינה ולזהות האם האפיגלוטיס משתתף בקריסה ובאיזה אופן.
מה עושים בניתוח?
קיימות מספר טכניקות. בהתאם למבנה ולסוג הקריסה ניתן במקרים המתאימים לשנות את צורת האפיגלוטיס, לייצב אותו או להסיר חלק מוגבל ממנו.
המטרה אינה "להוציא את מכסה הגרון", אלא למנוע ממנו לחסום את נתיב האוויר תוך שמירה על תפקידו התקין ככל האפשר.
למה לא פשוט לטפל בחך?
מפני שניתוח חך מטפל באזור אחר. אם החסימה המשמעותית נמצאת נמוך יותר, באזור האפיגלוטיס, טיפול באזור החך בלבד עלול שלא לפתור את הבעיה. זו אחת הסיבות לכך שמיפוי מקום החסימה חשוב לפני בחירת ניתוח.
ומה לגבי בליעה?
לאפיגלוטיס יש תפקיד במנגנון הבליעה, ולכן תכנון הניתוח צריך להיות מדויק ושמרני. לאחר הניתוח יכולים להיות כאב ואי־נוחות בבליעה, וקיימים סיכונים התלויים בטכניקה ובהיקף הפעולה.
בדום נשימה לא כל חסימה נמצאת בחך או בלשון. אצל חלק מהמטופלים האפיגלוטיס הוא חלק מהקריסה – ורק אם מזהים זאת ניתן לבחור טיפול שמכוון למקום הנכון.
קריאה נוספת
ד"ר אורי אלקן
כירורג שינה ומומחה לרפואת שינה. מנהל המרפאה לנחרה ודום נשימה חסימתי בשינה במרכז הרפואי רבין.
המידע מיועד להסבר כללי ואינו מחליף הערכה רפואית.